מקור תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ב׳:ה׳
2 הָא אִם יֵשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא קַדְמִיָיתָא כָּל זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בַּשָּׂדֶה כְזַיִת נְטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה עָלֶיהָ. הָא אִם יֵשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ב׳:ה׳
2 כתב יד א מרדף אחריו אפי' עד מאה הא אם יש בו סאתים ושכחו ה"ז שכחה. פי' מהכא ילפינן דאם התחיל בו ויש בו סאתים ושכחו ה"ז שכחה דמשמע דהאי בד"א קאי נמי איש בו סאתים:
3 ע"ז אמר לא על הדא אתאמרת . פי' האי בד"א אלא על הקדמייתא כל זית כו':
4 הא אם יש בו סאתים:
5 פי' השתא איכא למימר דאם יש סאתים אפי' התחיל בו אינו שכחה:
6 כתב יד ב הא אם יש בו סאתים. דמשמע האי בד"א קאי נמי על יש בו סאתים דאם התחיל בו ויש בו סאתים ושכחו ה"ז שכחה. ומשני לא על הדא אתאמרת האי בד"א אלא על הקדמייתא אבל ביש בו סאתים השתא איכא למימר אפי' התחיל בו אינו שכחה: